איך הכל התחיל – החיבור למערב והקמת ארגון FPMT
החיבור של לאמה ישה ולאמה זופה רינפוצ'ה למעַרָביים החל בשנת 1967 בזמן שהם ביקרו במנזר גהום בדרג'ילינג. יום אחד הגיע לחדרם נזיר ואמר שחברה הגיעה לחפש אותם. זו הייתה אישה אמריקאית, זינה רצ'בסקי, שבעצם הגיעה לחפש את דֶמוֹ גשה רינפוצ'ה ומאחר שזופה רינפוצ'ה היה מוכר בתור דֶמוֹ רינפוצ'ה מאז שהותו בדונג-קאר, היא חשבה בטעות שהוא הלאמה שהיא מחפשת. הפגישה הראשונה יוצאת הדופן הזו, הולידה חברות חזקה, והלאמות לימדו קרוב לשנה בביתה לפני שזינה נאלצה לעזוב את דרג'ילינג לצֵילון. היא כתבה מכתבים רבים להוד קדושתו הדלאי לאמה בהם היא מפצירה בו להרשות ללאמות להתלוות אליה. כאשר הרשות ניתנה, היא חזרה להודו והשלושה ביקרו את הדלאי לאמה בדהרמסאלה. שם הוסמכה זינה כנזירה מתחילה (novice). בשנת 1968 שני הלאמות ותלמידתם, שהוסמכה זה עתה, עזבו את הודו, לא לצילון כפי שתוכנן בתחילה, אלא לנפאל.
בתחילה התגוררו השלושה בסמוך למקדש בודהנאת', מספר קילומטרים מקאטמנדו. עם זאת, לאחר כמה שנים היה באפשרותם לרכוש אדמה על ראש גבעה סמוכה הקרויה קופאן. שם, בקופאן, הם ייסדו את "המרכז הנפאלי של גומפת המהיאינה" ב-1969. הבניין המרכזי נבנה בשנים 1971-1972, כשהוא ממומן באופן בלעדי כמעט על ידי מספרם ההולך וגדל של תלמידיהם המערביים של הלאמות. כאשר קורס המדיטציה הראשון התקיים שם בשנת 1971, השתתפו בו כעשרים תלמידים. עד לזמן הקורס השביעי, שהתקיים בשנת 1974, העניין בקורס היה כה רב עד שהיה צורך להגבילו ל-200 מתרגלים, הגבול העליון המותר של משתתפים בהתאם לתקן המקומי.
בדצמבר 1973 הפך קופאן להיות "הבית של מכון המהיאנה הבינלאומי", ארגון שהורכב מנזירים ונזירות מערביים.
במהלך 47 השנים האחרונות מנזר קופאן התפתח וצמח להיות אחד המנזרים הגדולים של מסורת הגלוג בנפאל עם 380 נזירים ו -360 נזירות, ותוכנית נרחבת של קורסים בודהיסטים לזרים. קורס ה"לאם-רים" בן ששת השבועות שלימד שם לאמה זופה רינפוצ'ה לראשונה בשנת 1971 הפך לאירוע שנתי והוא מתרחש גם כיום, כאשר למעלה מ -600 איש מגיעים ללימוד מדי שנה.
קופאן אינו המקום היחיד בו ניסו הלאמות לייצר אווירה התורמת להגשמת הדהרמה. ב-1972 הם קנו אדמה בדהרמסאלה, הגבעה בצפון הודו שעליה ממוקם מעונו הראשי של הוד קדושתו הדלאי לאמה, ושמאז 1971 נמצאת שם גם הספרייה והארכיון לכתבים טיבטיים. בבית שהיה שייך בעבר לקיבג'ה טריג'אנג רינפוצ'ה, הם יסדו את מרכז הריטריטים "טושיטה". במהרה הפך המרכז למקום עליה לרגל עבור מתרגלים רבים שמגיעים עד היום בכדי לקיים ריטריטים, למדוט ולקדם את התרגול הרוחני שלהם.
לא רק המערביים זכו להנות מחמלתם, מדאגתם ומהאנרגיה של הלאמות. המורה קונסאג ישה (שלאמה טובטן זופה רינפוצ'ה הוא הגלגול שלו) התבקש על ידי הטיבטים ובני השֶרְפָּה של סולו קומבו לבנות מנזר בסמוך למיקומה של מערת המדיטציה שלו. הוא סירב, מפאת גילו, אך הבטיח להקים מנזר לאנשים אלו בחייו הבאים. כאשר לאמה טובטן זופה רינפוצ'ה חזר לנפאל בשנת 1967 הוא החליט לקיים את ההתחייבות שנעשתה על ידו.
באותו הזמן הומלץ לו על ידי לאמה לוזאנג טְסוּלְטְרִים המנוח, ראש המנזר הסמוך, "לא להיות בעל תודעה צרה, אלא לבנות את המנזר גדול ככל האפשר". תרומות של מערביים שהתעניינו בפרויקט והטיבטיים ובני השֶרְפָּה של האזור אִפשרו את תחילת העבודות על הפרויקט בשנת 1971. בשנה שלאחר מכן "מכון הר אוורסט ללימודים בודהיסטים" בלואודו נפתח למגורים. במנזר למדו ולומדים גלגולים של מספר לאמות גדולים כגון הגורו של לאמא ישה, גשה נוואנג גדון מסֶרָה וגלגולו הצעיר של לאמה לוזאנג טסולטרים.
בשעת הקמת הגומפה בקופאן ליד קטמנדו, מרכז הריטריטים טושיטה בדהרמסלה ומרכז הר אוורסט בלאוודו, הלאמות היו מעוניינים מאוד לספק לסטודנטים מערכת מקושרת של מתקנים לסיוע בתרגולם הרוחני. לכן כאשר קבוצה של תלמידים מאוסטרליה וד"ר צ.ט. שן מהמכון המתקדם לחקר דתות העולם שבניו יורק הזמינו את הלאמות לארצותיהם בשנת 1974, זו הייתה הזדמנות מצוינת לחקור מה עוד ניתן לעשות עבור אנשים המחפשים התפתחות רוחנית.
את ארגון FPMT ייסדו לאמה ישה ולאמה זופה רינפוצ'ה בסוף שנת 1975. לאמה ישה שימש כמנהל הרוחני של הארגון עד שנפטר בשנת 1984.
בזמן ששהה במרכז "לאמה צונגקאפה" שבאטליה, בינואר 1983, סיפר לאמה ישה על הנסיבות שהובילו להקמת ארגון FPMT:
"למה הקמנו את FPMT (הקרן לשימור מסורת המהיאנה)? למה אנחנו מקימים את כל המרכזים האלה בכל העולם? אני חושב שאנחנו רואים בבהירות את המטרה שלנו- אנחנו רוצים להוביל את בעלי התודעה להשכלה גבוהה. אנחנו ארגון שמספק לאנשים הזדמנות לקבל השכלה גבוהה. אנו מציעים לאנשים את מה שיש לנו: את הידע המשולב של תורתו של הבודהה עם דרך החיים המודרנית. הכוונה שלנו היא לחלוק את החוויות שלנו ואת ניסיוננו.
אנחנו יודעים שאנשים אינם שבעי רצון מהחיים הארציים, עם מערכת החינוך וכל השאר. זהו טבע התודעה הדואליסטית שלנו להיות לא מרוצים. לפיכך, מה שאנחנו מנסים לעשות הוא לעזור לאנשים לגלות את השלמות האישית שלהם ומכאן את שביעות הרצון המושלמת.
עכשיו, הדרך שבה התפתח הארגון לא נבעה מכך שאתם או אני אמרנו שאנחנו רוצים לעשות את הדברים הללו, אלא כתוצאה מתהליך טבעי של התפתחות. הארגון שלנו גדל באופן טבעי, אורגני. זה לא "לאמה ישה רצה לעשות את זה". מעולם לא אמרתי שאני רוצה מרכזים מסביב לעולם. במקום זאת, באתי במגע עם תלמידים, שלאחר מכן רצו לעשות משהו, שהביעו את רצונם לחלוק את חוויותיהם עם אחרים, ולאחר מכן הרכיבו קבוצות במגוון ארצות בכדי לחלוק, לגדול ולהתפתח עם אחרים.
באופן אישי, אני חושב שזה בסדר. אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד לשם כך. אנחנו בני אדם: בודהיזם עוזר לנו לגדול ולהתפתח, לכן, זה הגיוני שנעבוד יחד בכדי לקדם סוג זה של חינוך. וזה לא רק אנחנו הלאמות שעובדים למטרה זו. למען האמת, אלו אתם, התלמידים, שמייצרים את האפשרות לדהרמה להתקיים בעולם המערבי. נכון. כמובן, המורים עוזרים. אבל הדבר הכי חשוב הוא שהתלמידים יהיו בעלי השכלה. בשביל זה אנחנו קיימים.
כשהתחלנו להקים מרכזים לא הייתה לנו תוכנית כללית- הם פשוט הופיעו באופן רנדומלי בכל העולם כמו פטריות, בגלל תהליך ההתפתחות שהזכרתי עכשיו והתנאים התומכים. עכשיו כשכל המרכזים האלו קיימים, עלינו לקדם את התפתחותם באופן מיטיב ובהיר. אם לא כך, הכול פשוט יתבלבל. עלינו להתפתח היטב במישור הפנימי ובהתאמה לסביבת המאה העשרים בה אנחנו נמצאים".
עם מותו של לאמה ישה בשנת 1984, קיבל על עצמו לאמה זופה רינפוצ'ה את תפקיד המנהל הרוחני של הארגון. מאז, תחת הנחייתו שאין כדוגמתה, ממשיכה הקרן לשימור מסורת המהיאנה לפרוח.
חזונו של רינפוצ'ה נרחב והוא כולל שגשוג מהיר של פעילויות נדיבות ומיטיבות. בין הפרויקטים הרבים הקרובים לליבו של רינפוצ'ה נמצאים שני פרויקטים של מיטראה הכוללים תוכניות לבנות שני פסלים גדולים של הבודהה העתידי, מיטראה, בבודגאיה ובקושינגר שבהודו. הוא ייסד את קרן המזון בסרה ג'ה, המציעה 3 ארוחות צמחוניות ביום לכל 2,500 הנזירים הלומדים במנזר סרה ג'ה בדרום הודו. אירועי שחרור חיות מתקיימים בעזרתו באופן קבוע מסביב לעולם, בהם יצורים, קטנים כגדולים משוחררים מפגיעה מידית או מבורכים בכל שנה- הסכום הכולל של חיות ששוחררו עד היום (על ידי לאמה זופה רינפוצ'ה או אלו שקיבלו ממנו השראה) הינו מעל 200 מיליון וממשיך לגדול! לאורך השנים הוקמו מנזרים עבור הנזירות והארגון מונה כיום למעלה מ-170 מרכזים ברחבי העולם. לאמה זופה רינפוצ'ה מעביר באופן קבוע שיעורים לקהל גדול ברחבי העולם והוא מסור לחלוטין להגשמת משאלותיו של הוד קדושתו הדלאי לאמה בכל דרך שניתן ומוציא אל הפועל מיזמים משותפים לטובת ההרמוניה והאיזון הגלובאלי.